<h1>ראבי"ה סימן תשע"ד</h1>
<h2>דף לא:</h2>
אין מבקעין עצים מן סואר של קורות ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב אבל אם נשברה מערב יום טוב מבקעין. ירושלמי בשאין עליה תורת כלי אבל יש עליה תורת כלי אפילו נשברה מערב יום טוב אסור. תני סוכות תאנים ובהם תאנים סוכות רמונים ובהם רמונים מכבדות תמרים ובהם תמרים שהכניסו לאוכלם אוכל מהם ביום טוב. והכי נמי תניא בתוספתא, ומסיים הכניסו לעצים אין אוכל מהם ביום טוב. והוא הדין דאין תולש דק דק ושורף, דרמי לבוקיע סולתי שהוא [דק], ואם הכניסו לאוכלין שרי לתלוש ולשרוף, דמתוך שהותר לתלוש ולאכול הותר נמי להבעיר. ותניא אגוזים ושקדים עצמן מסיקין בהם ביום טוב אכלן ביום טוב אין מסיקין בקליפותיהן ביום טוב. ורבי יהודה היא. וכדאמרינן בפרק במה מדליקין. וכשהם מבקעין אין מבקעין לא בקרדום [ולא במגל] ולא במגירה אלא בקופיץ. ובריש מכילתין אמרינן גבי יום טוב סתם לן תנא כרבי יהודה ומייתי הך מתניתין. והני מילי בזכרותו של קופיץ אבל בנקבותו אסור. וכן פסק בהלכות גדולות דהילכתא כמאן דמתני לה אסיפא. אבל הירושלמי פליג, דגרסינן דבי רבי ינאי אמרו מבקעין בקרדום ותניא רבי יוסי בן קופר אומר בית שמאי אוסרין ובית הלל [מתירין]. ואנו אגמרא דידן סמכינן. וביקוע דאמרי דשרי הני מילי לחתיכות גסות. ואף על פי שאפשר לעשותן מערב יום טוב לאו מלאכה היא אלא עובדין דחול. אבל דק דק לא, דאיפשר לבקע מערב יום טוב ואמרינן בפרק כלל גדול האי מאן דסלית סילתא מחייב משום טוחן.
